החלטה בתיק בש"א 4681/04

1.                   זוהי החלטה  בבקשת המבקשים, למחוק את  התביעה נגדם  על הסף. החלטתי לדחות את הבקשה,  ולהלן  נימוקי ההחלטה.

2.                   המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת"),  הגישה  נגד המשיבים  בקשה לביצוע שטר ע"ס  150,000 ש"ח,  בלשכת  ההוצאה לפועל בהרצליה.

המשיבים הגישו  התנגדות לביצוע השטר, ובדיון  שהתקיים בהתנגדות, הסכימו הצדדים, כי תינתן למשיבים רשות להתנגד  לביצוע השטר.

המבקשת  תיקנה את תביעתה ברשות בית המשפט. בכתב התביעה המתוקן  נטען, כי  המשיבים שכרו  מן המבקשת, חנות במלון סונסטה סויטס באילת (להלן: "המלון"), לצורך ניהול מסעדה, והפרו את החוזה, בכך שלא שילמו  את מלוא הסכומים שהיה עליהם לשלם, על פי החוזה. התביעה  הועמדה  על סך  500,000 ש"ח  לצרכי אגרה.

3.                   המשיבים הגישו נגד חמשת  המבקשים, תביעה שכנגד  ע"ס 500,000 ש"ח, היא התביעה  שמחיקתה  על הסף התבקשה בבקשה  שלפנינו.

בכתב התביעה  שכנגד טענו המשיבים, כי המבקשת היתה במועדים הרלוונטיים בעלת המלון,  וכי היא הפרה את  חוזה השכירות עמם, בכך שבמשך  תקופות שונות , במהלך  הפעלתה של המסעדה בחנות  המושכרת, הופסקה פעילות  המלון, ועקב כך, הופסקו גם אספקת החשמל, המים ושירותי הטלפון למסעדה, מה שגרם למשיבים נזקים  והפסדים גדולים.

לטענת המשיבים , פנו הם אל המבקשים מס' פעמים בבקשות לסיום ההתקשרות ולחילופין, להסדרת  אספקת השירותים שהופסקו, אך הם לא פעלו כמבוקש.

המשיבים  יחדו בכתב התביעה פרק המתייחס  לאחריות המבקשים   2-5 , הכולל  שלושה  סעיפים  כדלקמן:

" לענין  אחריותם של הנתבעים  2-5   

27. התובעים יטענו כי הנתבעים 2-5 ניהלו את הנתבעת בצורה כושלת, שלא כדין ובחוסר תום  לב בולט, תוך  שהם נמנעים  בכוונת מכוון  מקיום  התחיבויותיהם כלפי התובעים ומתעלמים  לחלוטין מכל פניותיהם . כיום  חדלה הנתבעת  מלפעול  ואין בידה כל אמצעים לפרוע  את חובותיה  כלפי התובעים.

28.     התובעים יטענו  כי הנתבעים 2-5  חבים כלפיהם  מכח מודל האחריות  האישית בדיני הנזיקין, אשר לפיו הן חברה והן בעלי מניותיה או מנהלה, אחראים  באופן אישי  לעוולה שביצעו אלה האחרונים, וזאת כל עוד יסודות  העוולה הנזקית  התקיימו בבעלי מניותה ו/או מנהליה  של החברה.

        להרחבה בענין זה, ראה פסק דינו המאלף של נשיא בית המשפט העליון דאז כב'       השופט מאיר שמגר, בע"א  407/89   צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ פ"ד מח (5) 661.

29.     כמו כן,  יטענו  התובעים  כי חבות הנתבעים  2-5 קמה מכח  דיני הרמת מסך"

4.                   טענותיהם  של המבקשים  בתמצית הינן:

א.               לטענת המבקשים, המבקשת  לא היתה בעלת המלון, והמבקשים לא היו אחראים לאספקת חשמל מים ושירותי טלפון למושכר. זאת מבקשים  הם ללמוד מסעיף  1.1. מן  ה "ההסכם לתפעול מסעדה" שנכרת בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), בו נאמר כי  המבקשת הינה בעלת זכות החזקה בחנות, ומסעיף 7.3 להסכם, במסגרתו  התחייבה  המשיבה לשלם  הוצאות שונות  "...לרבות הוצאות החיבור  לחשמל והשימוש בחשמל מים וטלפון...".

ב.                לא הוכח קשר סיבתי  בין המעשים והמחדלים  המיוחסים למבקשים, ובין הנזק הנטען  בכתב התביעה.

ג.                 לטענת המבקשים, הבעלות ברוב שטחי המלון  היתה בידי שתי חברות אחרות- נופית אילת בע"מ , וים אילת בע"מ . זאת מבקשים הם ללמוד מפסק הדין  שצירפו לבקשה, ה"פ (י-ם)  288/95 בורלא נ'  נופית ים אילת ניהול (1987 בע"מ ואח'.  בפסק הדין  נאמר, כי נופית אילת בע"מ וים אילת בע"מ הינן יזמות המלון (אשר נקרא  בפסק הדין, מלון נופית), ובעלות של 20 דירות במלון ושל מרבית שטחיו  הצבורית.

ד.                לא קמה יריבות בין המבקשים מס' 2-5 ובין המשיבים, משום  שהמבקשים 2-5, אינם חתומים על ההסכם, ואינם נושאים באחריות או בחבות כלשהי על פיו.

ה.               המשיבים לא פרטו  את טענותיהם לענין ניהול המבקשת  בחוסר תום לב ובאופן כושל.